למרות הנהי והבכי בימין, בסבב הזה ניצחנו. חשוב שנשנן את זה, קודם כול לעצמנו, כי זו האמת.

למרות תהלוכת הניצחון שהחמאס יעשה בסיום הסבב הזה, אין ספק שהוא חטף מכה חזקה שתרתיע אותו לתקופה ארוכה. בפרט ששתי ההפתעות הגדולות שלו נבלמו על ידי צה"ל: הטילים על ידי 'כיפת ברזל' והמנהרות בעזרת ה', וייקח לו זמן רב להכין את ההפתעות הבאות.

אבל מאידך, ברור שלא השגנו את מה שאפשר היה להשיג בסבב הזה – את הסרת איום החמאס.

הסיבה העיקרית היא שלא היינו מוכנים לכך.

צה"ל לא היה מוכן לכך, וחתר מתחילת הדרך להפסקת אש. העוצמה הרוחנית האדירה של דרג המח"טים והלוחמים הכפופים להם עדיין לא הגיעה לאמ"ן, לאגף מבצעים ולפורום מטכ"ל, והם עדיין משמשים כמעריך הלאומי. הדרג המדיני בישראל לא יכול לכפות על הדרג הצבאי הבכיר להילחם במלחמה שהוא לא מוכן אליה.

גם נתניהו, שבשנים האחרונות הפנה את כל מרצו לבלימת איראן, לא הורה לצה"ל להתכונן ל'חומת מגן' בעזה. בעיקר משום שגם הדרג המדיני לא הכין לעצמו מראש את התמונה המדינית של היום שאחרי בעזה.

יתר על כן, אני מסכים עם נתניהו שיש ערך עצום ללגיטימציה הבינלאומית בעת הלחימה. יש חשיבות גבוהה לדעת הקהל באירופה ולדעת הקהל באמריקה. אבל יש חשיבות עצומה לא פחות ללכידות של החברה הישראלית סביב המטרה כפי שהופגנה במלחמה הנוכחית.

הדרישה שהעלה נתניהו לפירוז הרצועה התקבלה בבונקרים מתחת לבית חולים שיפא שבעזה בצחוק מתגלגל. מופז, שהסתובב עם הרעיון הזה באולפני הטלוויזיה, כנראה איבד את צלילות המחשבה. מי שחושב שאפשר באמצעים דיפלומטיים או במשא ומתן עם טורקיה וקטאר או אפילו מצרים להביא את החמאס לפרק את כל הרקטות שלו הוזה בהקיץ. ברור שהדרך היחידה לכך היא זו של 'חומת מגן', שבה צה"ל ממשיך לשמור על חופש פעולה מודיעיני ומבצעי שיאפשר לו לסכל בזמן אמת כל התארגנות עוינת, כמו שהוא פועל ביו"ש.

השמאל, שהפעם יישר קו וקרא לצה"ל לכסח, עשה זאת מסיבה מדינית בלי להתחשב בתוצאות. מטרתו הייתה לתת לאבו-מאזן את המפתחות למנעולים של שערי עזה.

שימו לב, חלקים הזויים בשמאל עדיין מוכן להקיז את דמם של חיילי צה"ל בשביל לממש את הזיות אוסלו. הם לא בהכרח קראו לפירוז הרצועה, הם קראו לסילוק שלטון החמאס כדי שניתן יהיה לצרף אותו לציר המתון (כאילו שקיים כזה) יחד עם סיסי, ערב הסעודית והרש"פ.

המטרה של חיים רמון, לבני ופרס היא לסלק את ההפרעה הגדולה ששמה חמאס, שהוא זה שמפריע למדינת ישראל להיפטר מהשליטה ביו"ש, ולהקים סוף סוף מדינה פלשתינית. מכיוון שערוצי הטלוויזיה מכירים רק מומחים מצד אחד של המפה המדינית, הדעה הזו שלטה בכיפה באולפנים ששידרו את עצמם לדעת.

עכשיו הזמן להכין את היום שאחרי למלחמות הבאות.

אם צה"ל היה מוכן, ומגיש לקבינט כחלופה עיקרית את ביצוע 'חומת מגן' בעזה, מיד ובסמוך לתחילת הפעולה הקרקעית, הוא היה זוכה לתזמון מצוין לביצוע הפעולה, דעת קהל מבולבלת בעולם, שמחה רבה (מוסוות כמובן) אצל ממשל סיסי במצרים, אהדה באמריקה ורוח גבית יוצאת דופן בחברה הישראלית. השעה הזו הוחמצה.

אבל מכיוון שאיש אינו משלה את עצמו לגבי העתיד, זו רק שאלה של זמן. לכן הדרג המדיני חייב להורות היום לצה"ל להכין את תמונת היום שאחרי לקראת הסבב הבא (אגב, גם בלבנון). החלופות הללו חייבות לעלות בישיבות קבינט אינטנסיביות בתקופה הקרובה, בתקווה שבפעם הבאה ההחלטה המובילה תהיה ביצוע 'חומת מגן' ופירוז כפוי על חמאס. ההערכות של צה"ל וההתכוננות שלו חייבות להתבצע בהתאם, החל ממחר.

סביר להניח שגם מועד הסבב הבא ייקבע על ידי חמאס, או שהוא יתגלגל באופן חסר שליטה, מכיוון שישראל לא תרשה לעצמה לצאת לפעולת מנע מחשש שלא תזכה ללגיטימציה הנדרשת. לכן מדינת ישראל חייבת להיות מוכנה עם האצבע על ההדק.

כחלק מסיום הסיבוב הנוכחי, ישראל חייבת להכריז שכל הפרה של הפסקת האש תיענה באופן בלתי פרופורציונלי (כולל 'חומת מגן'), אבל הפעם לשם שינוי היא תידרש להפגין דבקות במשימה, ואז נידרש לבצע את הפעולה הגדולה.

הטור התפרסם בעיתון בשבע